חדש בנצח
עכשיו בהנחת השקה
מחתרת הקופים
הדס מזרחי
יעל היא אשה צעירה שהשיגעון גואה בה בשאון אדיר, ובתוכו היא נשטפת אך גם שוטפת. מחד, היא חסרת אונים במחלת הנפש שלה ,סובלת בה, כבדה ונסחבת, חרֵדה מהעולם ומעצמה בתוכו. מאידך, בשיגעון היא כול–יכולה – מתעבת את השפיות וחוגגת את הבזוי, העילג, הגאוני והחריג.
בשלוש נובלות ואפילוג המרכיבים את מחתרת הקופים השיגעון מתפקד כמכונה משומנת, המניעה את הסיפורים בגעש אנושי חשוף ונדיר ביופיו. הקצב, המין, ההגיונות הנוזלים וההשפלה – כל אלה הם שער שיעל כבר עברה דרכו, ומן העבר השני היא כמו קוראת אל הדמויות שבסיפורים אך גם אלינו הקוראים, מחפשת שותפים ,מבקשת אחדים שירצו להצטרף, לְמה? למחתרת הקופים!
זהו ספרה השלישי של הדס מזרחי, סופרת ומשוררת ששׂמה קץ לחייה באוקטובר 2023 והפקידה בידינו את יצירתה הספרותית האחרונה.
אנחנו אין אנחנו
רועי חסן ושרון פדידה
אחרי יותר מ-8 שנים, רועי חסן חוזר עם ספר שירה חדש
במהלך מקורי שממשיך לקבע את מעמדו כיחיד בנוף העכשווי, רועי חסן מציג בספרו החדש גוף שירים הנע בין זיכרונות ילדות לבין אבהוּת; חסן יוצא מתוך כתיבה על בית גידולו לעבר הבית החדש אותו הוא מבקש לברוא ובו הוא מבקש להפיח יופי. השירים ניצבים במנעד רגשי ואינטלקטואלי רחב, חושפים סדקים וסתירות, בו בעת שהם מבקשים לנסח אפשרות עדינה של השתייכות.
לצד השירים מופיעים רישומיו של שרון פדידה, המוצבים כסדרה עצמאית בתוך הספר. נוכחותם של הרישומים יוצרת הפוגה מודעת בתוך רצף הקריאה, ומאפשרת לקורא לעבור בין צורת מחשבה מילולית לבין צורה חזותית מבלי לכפות חיבור ישיר בין השתיים.
השירים באנחנו אין אנחנו שומרים על הלשון החיה, המשוחחת והמתגרה המזוהה עם המשורר, ובו בעת מתפתחים בה גם פנים יציבות ומודעות יותר. מתוך ההתפתחות הזו, חסן מצליח לגבש יצירה המהווה המשך ישיר למה שהפך אותו לקול משמעותי בשירה העברית.
